הכלים המשמשים לטיפול

בחדרי טיפולים רבים מצוי פסנתר. זהו כלי גדול ומסיבי הדורש את תשומת הלב של הנוכחים.
יש המגיבים לעצם נוכחותו ברצון לגשת אליו ולהפיק ממנו צלילים, אך יש הנרתעים ממנו ותופסים אותו כמאיים ומפחיד.

מקובל להשתמש גם בכלי הקשה רבים: סוגים שונים של תופים ודרבוקות, פעמונים, מצילתיים, קסילופון, מנענעים ומקשקשים, תיבה סינית ועוד. תפקידם העיקרי של כלי ההקשה הוא מתן הקצב, אלמנט בסיסי ומרכזי בכל סוגי המוזיקה. חלקם של כלי ההקשה משמש לפריקת מתח ובעקבות כך לשחרור והרגעה. התוף, על סוגיו השונים, נקשר אסוציאטיבית עם פעימות הלב.
מבין כלי המיתר הגיטרה היא האטרקטיבית ביותר. היא כלי נייד שגודלו אינו מאיים והוא מאפשר תנועתיות תוך כדי הנגינה. כן נהוג להשתמש בכלי נשיפה קטנים: משרוקיות ממינים שונים, חליל וחליליות. אלו כלים אוראליים, להפקת צליל יש להכניסם לפה. בפסיכואנליזה, אזור זה נחשב למרכזי בהתפתחות האישיות.

כלים נוספים שבהם נעשה שימוש במהלך הטיפול הם שירים וכן מוזיקה מוקלטת. השירים הם כלי הבעתי נוסף הפועלים כגורם מתווך בין המטפל למטופל, או בין מטופלים בקבוצה. פעמים רבות השיר הינו ראי לעולמו הפנימי של המטופל בתקופה מסוימת. כאשר נעשה שימוש בשירים קיימים, חשיפת הרגשות בשיר נעשתה על ידי המשורר, והמטופל מביע רגשותיו כתגובה. המטרות בשימוש במוזיקה מוקלטת ללא מלל - כגון מוזיקה קלאסית, שונות ומגוונות: ניתן לעשות במוזיקה זו שימוש להרפיה ורגיעה, או לשם גריית תנועתיות; מוזיקה מוקלטת מעוררת אסוציאציות, זיכרונות ופנטזיות אצל המטופל, וכן מגוון רגשות.